כמו כל הרבנים, גם הרבנים הללו הלכו כעיוור שמודרך ע"י עיוור דרך מסורת שהתפתחה במשך אלפי שנים, מסורת שאומנם שמרה עלינו ואיחדה אותנו כעם, אך מסורת שהתרחקה כליל מן היהדות המקורית המצטיירת בתנ"ך... הייתה זו חוויה מסויימת בחייהם של הרבנים שגרם לעיני-ליבם להיפקח למציאות רוחנית חדשה שלא היו עדים לה עד אותה העת - הם הכירו את המשיח שלו השתוקקו במשך כל ימי חייהם. למרות הסכנה הכרוכה בכך, האיומיים והרדיפות ע"י בני-עמם, לא הסכימו לוותר עוד על אהבתם החדשה - המשיח...
"ויאמר אדוני, מתקרב אלי העם הזה עם פיו, ובעזרת השפתיים שלו מכבד אותי, אך ליבו רחוק ממני!
סגידתו אלי מבוססת על המצוות של מלומדיו.
לכן אני אדהים אותו הפלא ופלא, עד שחכמת מלומדיו תנבול ובינתם תיעלם" (ישעיהו כ"ט י"ג).
